השבוע נפסק דינו של החייל היורה מחברון, אלאור אזריה. הוא הורשע בהריגת המחבל, אותו מחבל
שבא במטרה לרצוח את חבריו של אזריה, חיילים בצבא הגנה לישראל אשר הוצבו בגזרת העיר
חברון. אני לא רוצה להיכנס ולו לרגע אחד, לימין או לשמאל, לשאלת האשם או לא אשם.
אך בואו נדבר רגע על המחבל, עבד אל-פתאח א-שריף, שהגיע ביחד עם חברו לתל רומיידה בחברון
ב 24 למרץ 2016 במטרה לדקור ולהרוג חיילים. מה הביא את א-שריף לצאת בידיעה ברורה כי הוא
מסכן את חייו והסיכויים שימצא את מותו גבוהים, לצאת ולבצע פיגוע שכזה.

בכדי לענות על השאלה הזאת, אנחנו צריכים לחזור אחורה בזמן… לימיו של הנביא מחמד, אשר
בסורה 22 , סורת העליה לרגל, בקוראן המכובד, בפסוק 77 אומר הנביא ” ו ה ל ח מוּ ג ‘י ה אד ל ש ם א ל ל ה
כ נ כוֹן ה ג ‘י ה אד ש לוֹ!…” הג’האד הנו מלמחת קודש נגד הכופרים, שהיא אחת ממצוות דת האסלאם.
מטרת הג’האד היא הפצת האסלאם, ובשעת הצורך גם הגנה עליו. המונח עצמו מתאר את חובתו
של המוסלמי לשמור על חוקי האסלאם, הפירוש המילולי שלו הוא “התאמץ” או “פעל באופן נמרץ”
אך היום מקושר המונח למאבק אלים כנגד כופרים, או מוסלמים השייכים לפלג אחר של דת
האסלאם. הפלגים הקיצוניים ב”סונה”, כמו האחים המוסלמים וכד’ אף מחשיבים את הג’האד כעמוד
השישי של האסלאם. מקובל להתייחס לג’האד באסלאם בשני מובנים, הג’האד הגדול )הפנימי(
והג’האד הקטן )החיצוני( על אף שאין חלוקה זו מוזכרת בקוראן המכובד אלא בקבצי החדית’ שלפי
אחד מהם, אמר מוחמד ללוחמים ששבו משדה הקרב: “באתם מהמקום הטוב ביותר – מן הג’יהאד הקטן
אל הג’יהאד הגדול. שאלו: מהו הג’יהאד הגדול? אמר: כאשר האדם כובש את יצרו .”1 אם כך, הג’אהד
הגדול הוא המלחמה הפנימית של האדם בכלל והמוסלמי בפרט בפני היצר, לעשות ולשמור על את
כל המצוות והחוקים של האל. הג’האד הקטן, לעומת זאת, הוא המלחמה של המוסלמי בפני
ה”כופרים” אלו אשר אינם מאמינים באללה או שסרחו באמונתם. בסורה 9, סורת החזרה בתשובה,
בפסוק 4 כתוב “… ק ט לוּ א ת ה מ ש ת פ ים ב א ש ר ת מ צ אוּם, כ תרוּם ו ס ג רוּ ע ל י ה ם, וּ שבוּ ל ה ם ב כ ל
מ א ר ב!…”.

המשתפים הם אלו המצרפים שותפים לאללה. אלו שאינם מאמינים באללה או באסלאם.
פסוק זה נקרא “פסוק החרב”. פעולות טרור רבות של ערבים ומוסלמים נחשבות כביטוי של ג’האד.
כל ארגוני הטרור המוסלמים הפונדמנטליסטים רואים עצמם חלק מהג’האד האסלאמי. קבוצות אלה
זוכות לתומכים רבים בתוך העולם האסלאמי הרואים צידוק דתי חזק להבנה צבאית של המושג
ג’האד. שנם אנשי דת מוסלמים המעודדים ג’יהאד נגד המערב ובעיקר נגד ישראל וארצות הברית, גם
באמצעות פיגועי התאבדות מחד. מאידך, ישנם פסקי-דין אסלאמיים שרואים בכל הריגה של אזרח דבר
שאינו מוצדק, אינו מוסרי ומנוגד לאתיקה של האסלאם . ישנם המבחינים בין אזרחים לחיילים בהקשר
זה, אך גם אלו לרוב רואים בכלל האוכלוסייה יעד לגיטימי. לרוב, גם ילדים ונשים הם יעד אפשרי, שכן גם
הם חלק מן החברה שלוחמים בה. המתנגדים לפיגועים מעין אלו מתנגדים לרוב מסיבות פוליטיות ולא
דתיות .

ומי שנהרג בזמן ג’האד? הוא נקרא שהיד )شهيد, בריבוי شهداء, שֻ ה דאא( הוא מונח דתי-מוסלמי,
שפירושו המילולי הוא ” עד”. זהו תואר שניתן למוסלמי לאחר מותו, אם מת תוך כדי קיום מצווה
דתית, או תוך כדי מלחמה למען הדת )ג’האד(. בארצות ערב משתמשים במונח זה כתואר לחיילים
שנהרגו במילוי תפקידם. הפלסטינים נעשה שימוש במונח זה כתואר לפלסטינים שנהרגו
באינתיפאדה, ובייחוד כתואר למחבלים מתאבדים )פיגועי התאבדות מכונים בקרב הפלסטינים عمليّات
استشهاديّة, “עמליאת אסתשהאדיה”, כלומר, פעולות שבהן הפך פלוני לשהיד(. שהיד נחשב כמי
שמקומו בגן עדן מובטח. זאת על-פי הקוראן המכובד, בסורת “א’אל עמראן” , פסוק 169 “… ו א ל
ת ח שיבוּ א ת ה נ ה ר ג ים ל מ ע ן א ל ל ה מ ת ים, א ל א ה ם ח י ים א צ ל ריבוּ נ ם וּ מ ק ב ל ים א ת ש כ ר ם.” ומה הוא שכרם? הפרשנות העממית מספרת כי שהיד שעולה לגן עדן זוכה ב- 72 בתולות כפרס על הקרבת חייו.

פרשנות זו עומדת במחלוקת בין חכמי הדת המוסלמית, ולעתים ההתייחסות הציבורית לשהידים כוללת
רעיון זה או דומה לו. אמונות עממיות רבות נקשרו בגורלו של השהיד אחרי מותו, למשל: גופתו אינה
מתקררת ואינה נרקבת, ואפילו יש אגדה האומרת כי הבתולות שעומדות כביכול לרשות השהיד
לעולם אינן ב”מחזור” כך שהן תמיד זמינות לרשותו של השהיד. זאת על פי האמונה, בפועל,
1 יש לציין כי חדית’ זה מוטל בספק משום ששרשרת המוסרים שלו חלשה.
בישראל, משפחתו של השהיד זוכה לכבוד גדול, תקצוב חודשי בכסף ועזרה מצד הרשות הפלסטינית
או מטעם ארגון חמאס, בהתאם לארגון אליו השתייך השהיד.
אפשר שהמונח הוא תרגום של המילה היוונית “מרטיר” ) Martyr (, שמשמעותה המילולית אף היא
” עד”, והיא משמשת כמונח מקביל בנצרות למשמעות הדתית של “שהיד”. פרשנויות מוסלמיות למונח
גורסות כי “שהיד” מעיד במותו על אמונתו, או ש”שהיד” מת כביכול תוך כדי אמירת ה”שהאדה”
)الشهادة – המוטו של האסלאם(. שורש מקביל – שׂה”ד )בשי”ן שמאלית( – קיים גם בארמית, וכמה
מילים משורש זה מופיעות בתנ”ך )אלה, כנראה, מילים שאולות מארמית(. למשל, נכתב כי לבן
הארמי כינה את הגלעד שעליו אכל עם יעקב ” י גר שׂ הדוּ תא” )בראשית, ל”א, מ”ז(. בספר איוב נאמר:
” ה נה- ב ש מ ים ע די ו שׂ ה די ב מ ר מים” )איוב, ט”ז, י”ט(. המילה “שהיד” מתקשרת כיום במערב ובישראל לפיגועים שמבצעות מיליציות מוסלמיות וארגוני טרור מוסלמיים למרות ההבדל המהותי בין משמעות המילה אצל המוסלמים כמרטיר ובין ההקשר של המילה בעולם המערבי ובישראל למקרה פרטי
ומפוקפק של שהיד מתאבד. עם זאת, בתרבות המוסלמית עשויה להיות למונח הזה משמעות בלתי
לוחמנית – כך למשל, המלך עבדאללה הראשון )מלך ירדן הראשון( נקרא שהיד, כיוון שנרצח בידי
מתנקש בעת שהתפלל במסגד אל אקצה. גם עולים לרגל למכה שנספו בשל תאונה בדרך זוכים
לאחר מותם לתואר “שהיד”. בתרבות הערבית האזרחית משמש המונח “שהיד” במשמעות “חלל
מלחמה”.

אם כך, עבד אל-פתאח א-שריף, ביקש להיות שהיד, לצאת למחלמת ג’האד כנגד ה”כובש” הציוני,
ולהקריב את חייו למען אללה והעם הפלסטיני. והוא אכן עשה זאת. הסתה בכלי המדיה והתקשורת,
הסתה ברשתות החברתיות, במסגדים, ובעצם בכל מקום, מביאה את הנערים האלו, לראות בג’האד
את המשמעות הקטנה שלו, ולראות בשהיד, מי שמת בפעולה כנגד האויב. המשמעויות של שני
המושגים הללו רחבות כל כך, עמוקות כל כך. אך אין הן משרתות את מטרתם של הקיצוניים. ולצערנו
מי שמשלם את המחיר הוא אך ורק אנחנו. אם בדם ואם בחופש.