הלהגים הערביים - פילוח, הכרה והבנה
איזה להגים ערביים יש?
קשה מאד לאמוד את מספרם של הדיאלקטים והלהגים הערביים, מספרם הוא עצום כמעט כמו מספר בני האדם המדברים את השפה. ההבדלים הרבים הקיימים ביניהם מחייבים אותנו בכל זאת לנסות ולמיין אותם על פי קטגוריות שונות בכדי להקל על תהליך הלמידה שלהם.
פרופ’ אריה לוין המכובד כותב בספרו, “דקדוק הלהג הערבי של ירושלים”, כי הבלשן המנוח חיים בלנק, הציע למיין את הדיאלקטים הערביים לפי שלושה קריטריונים. אני מוצא את החלוקה הזאת מאד הגיונית ונכונה ולכן אשתף אותה כאן.
שלושת הקריטריונים למיון הדיאלקטים הערבים לפי חיים בלנק הם:
– הקריטריון הגיאוגראפי
– הקריטקיון החברתי
– הקריטריון הדתי
הקריטריון הגיאוגראפי
באופן די ברור מהבחינה הגאורגפית ניתן לחלק את הדיאלקטים הערביים לשניים – אלו המערביים ואלו המזרחיים.
השוני בין שתי הקבוצות תופס ביטוי בצורת נטיית העתיד של הגוף הראשון בגופי היחיד והרבים. בדיאלקטים המזרחיים נמצא צורות כמו أَكْتِب (אַכְּתִבּ) ו- نِكْتِب (נִכְּתִבּ), אני אכתוב ואנחנו נכתוב, בהתאמה. בדיאלקטים המערביים, לעומת זאת, נמצא את הצורות הבאות באותה המשמעות نِكْتِب (נִכְּתִבּ) ו- نِكْتِبُوا (נִכְּתִבּוּ), אני אכתוב ואנחנו נכתוב, בהתאמה.
באלכסנדריה שבמצריים וגם במקומות נוספים בסביבתה ובמצריים בכלל ניתן למצוא את הביטוי כמו שבדיאלקטים המערביים, ולמרות שהתופעה קיימת בדיאלקטי מצריים שונים, עדיין הדיאלקטים המצריים נוטים יותר לכיוון הדיאלקטים המזרחיים.
הגבול הגיאוגראפי בין שתי הקבוצות אינו ברור, אך באופן מסורתי חוקרי לשון מתייחסים אל הדיאלקטים המערביים ככאלו המדוברים בארצות צפון ומערב אפריקה: מאוריטניה, מלטה, אלגי’ר, מרוקו, תוניס ועוד.
גם בתוך הקבוצות עצמן ישנה חלוקה ללהגים נוספים לפי ארצות, למשל, ערבי מרוקאית או ערבית סורית או ערבית ארץ-ישראלית/פלסטינית (בימינו). אך עם זאת, אני סבור כי החלוקה הזאת נדיבה מאד וכוללנית מאד שכן, בשום ארץ לא מדברים בכל מקום את אותה השפה ואותו הלהג בדיוק. אם ניקח לדוגמא את מדינת ישראל הקטנה, בה חיים, נכון להיום, כ-שני מיליון ערבים, ניתן בנקל להבחין בין הדיאלקטים השונים של ערביי ישראל. וכמו ישראל, בכל ארץ ערבית קיימים מספר להגים רב ושונה האחד מהשני, וההבדל ביניהם יכול להיות רב ומהותי.
יתרה מכך, לא תמיד הגבול המדיני ו/או הפוליטי תואם את גבולות הניב או האוכלוסיה, למשל אוכלוסית הכורדים הדוברים ניב מסוים של ערבית, מחולקת בין צפון עיראק, דרום איראן ודרום-מזרח סוריה. מכאן, כאשר אנו רוצים להתייחס לדיאלקט ספציפי מסויים רצוי להתשמש בשם העיר או הכפר או קבוצת הכפרים (המשולש, למשל.) ואפילו שם השבט אם מדובר בשבט בדואי גדול. לדוגמא ניתן לומר הדיאלקט של ירושלים, או הדיאלקט של בני שבט אֵלְעַזַאזְמֵה.
הקריטריון החברתי
בחברה הערבית נהוג לעשות הבחנה בין מעמדות (מעין קאסטות), בין ערבים אשר התיישבו בערי קבע ובין בדווים. ההבחנה נעשית גם ובעיקר בדיאלקט הדבור.
בישראל למשל נהוג להבחין בין הלהג של הערבים ה”עירוניים”, הערבים ה”כפריים” והבדויים של הנגב.
ללהג של הערבים העירוניים, יש המון נקודות דמיון בין עיר לעיר, הדוגמא המובהקת ביותר שאני יכול לחשוב עליה היא מעתק הق הגרונית, אשר נהגית בערבית המדוברת של העירוניים ובעיקר לדוגמא: המילה قَام (קַאם) שפירושה קם/נעמד, תהגיה ב”עירונית” כ- “אַאם” וזאת בערים רבות: אלכסנדריה, קהיר, עזה, ירושלים, יפו, עכו, חיפה, חלב, דמשק, צור, ביירות, טרטוס וכדו’.
חשוב לציין כי מילים אשר נשאלו מהערבית הספרותית, וכן מילים אשר שייכות לדת ולמשלבים גבוהים של שפה, תשמורנה על הגיית הق הגרונית כמו בערבית הספרותית.
הערה נוספת חשובה בלהג העירוני בהקשר לאות ق (ק) הגרונית, כאשר היא תופיע לפי האות ع (ע) הגרונית, היא תהגיה כ- ه (ה) עיצורית. למשל הפועל قَعَد (קַעַד) שפירושו ישב, יהגיה בלהג העירוני בצורה “הַעַד”
בדיאלקטים העירוניים ניתן למצוא הרבה פעמים גם התעלמות מעיצורים בינשיניים. עיצורים כמו ת’ (ث), ד’ (ذ) ו-ט’ (ظ) כמעט ולא שמרו על צורת הגייתם הבינשינית ונהגים כמו עיצורים רגילים.
כמו כן, בלהגים עירוניים רבים, כמו הלהג הירושלמי, לא קיימת הבחנה בין בין זכר לנקבה בצורות הרבים של הנוכחים והנסתרים, למשל: בנטיית השם إِسمْكُم (אִסֵמְכֹּם) – שמכם/שמכן, או בנטיית הפועל نِزْلُوا (נִזְלוּ) – הם/הן ירדו, ובנטיית הבינוני قَاعْدِين (קַאעְדִין) – יושבים/יושבות;
בלהגים הבדויים לעומת זאת, ה-ق (ק) הגרונית נהגית באופן קולי, כלומר כ-ג בעברית. למשל ניקח שוב את הפועל המילה قَام (קַאם) שפירושה קם/נעמד, בלהג של הבדווים בנגב נשמע את הפועל נהגה כ-“גַאם”. אצל הבדווים המזרחיים יותר מאזור עיראק וגם הצפוניים יותר של אזור סוריה, ניתן למצוא את הגיית ה-ق (ק) הגרונית באופן שונה כמו האות (ג’) בדומה להגיית האות G במילה האנגלית Gender, לדוגמא הפועל قِدر(קִדֵר) ישמע בניב הבדווי המדובר כ- גִ’דֵר ואף כ-ר גרונית, מעין “הגייה צרפתית”, כמו העיצור ע’ (غ) “עִ’דֵר”.
בלהגיים הכפריים של מרכז וצפון הארץ, המשולשים למשל, קיימת הבחנה מסויימת בין הגיית צורות הרבים. למשל בכל הקשור לנטיית השם ניתן לראות הבדל בין إسمْهُم (אִסֵמְהֹם) – שמם לבין إسمْهِن (אִסֵמְהֵן) – שמן. בנטיית הפועל ניתן למצוא הגייה כמו قَامُوا (קַאמוּ) – הם קמו, ו- قَامِن (קַאמִן) – הן קמו. ובצורת הבינוני ניתן לראות הבדל בין זכר לנקבה בסיומות הפועל: رَاكْضِين (רַאכְּצִ’ין) – רצים, رَاكْضَات (רַאכְּצַ’את) – רצות; בערים מסוימות נהוגה ההגיה בצורת הדיאלקטים של הכפרים של מרכז הארץ. ערים כמו בית לחם, אלבירה וראם אללה. לרוב מדובר בערים שהתפתחו מכפר לעיר.
בנוסף, קיימת הבחנה נוספת בכפרים הללו בכל הקשור להגיית ה ق (ק) הגרונית, כפרים בגזרת ירושלים כמו עיסאויה, שעפאט, א(ל)טור ובית צפאפא למשל, הוגים את ה (ק) הגרונית כמו ك (כּ) שטוחה. למשל הפועל قَام (קַאם) שפירושה קם/נעמד יהגה כ-“כַּאם”. המילה دَقِيقَة (דַקִיקַה) שפירושה דקה (יחידת הזמן), תהגה כ-“דַכִּיכַּה”.
עוד מאפיין בולט של הלהג הנהוג בכפרים של מרכז הארץ הוא הפיכת האות ك (כּ) להגיית צ’ ((tshe, למשל המילה كِيف (כִּיף) שפירושה “איך”, תהגה בצורת “צִ’יף”, כמו למשל בבטוי הנפוץ كِيف حَالَك؟ (כִּיף חַאלַכּ?) – מה שלומך?, נשמע “צִ’יף חַאלַכּ”.
דוגמא נוספת היא במילת הציווי إِحْكِي (אִחְכִּי) – שפירושה דבר!, נשמע “אִחְצִ’י”.
חשוב לציין כי גם דיאלקטים בדווים רבים משתמשים בצורה הזאת בארצות רבות בעולם הערבי, אך לא בישראל.
הקריטריון הדתי
הקריטריון הדתי בא להבדיל בין עדות שונות, ברם, ברובם של המקומות בהם מדברים את הדיאלקטים הערביים לא קיימים כמעט הבדלים, לא שכן הבדלים בולטים בין הדיאלקט המולסמי, הנוצרי והיהודי. על אף האמור לעיל, ישנם מקומות אשר ניתן להצביע בהם על קיומם של דיאקלטים עדתיים שונים.
כבן למשפחה עיראקית שורשית, אני לא יכול להתעלם מעיראק כדוגמא לכך.
עובדה ידועה היא אשר נתמכת גם בדבריו של הלבשן חיים בלנק, היא שבאזור דרום עיראק, מהעיר בַּעְ’דַאד (בגדאד) ודרומה, ניתן לשים לב להבדל בין הדיאלקטים של המוסלמים, היהודים והנוצרים. לפני בלנק, הדיאלקט המוסלמי שונה מאד מהיהודי והנוצרי והוא מושפע לרוב מדיאלקטים בדואים, ניתן לקרוא על כך בהרחבה בספרו של בלנק, “בגדאד” עמוד 170 שורות 33-9.
גם במרוקו אגב ניתן להבדיל בין הלהג המרוקאי המוסלמי ללהג היהודי.
בארץ ניתן להצביע על הדיאלקט הדרוזי שמאפיין כמעט רק את הדרוזים החיים באזור הגליל והכרמל והוא שונה במעט מהלהגים האחרים המדוברים בארץ.
הדרוזים שמרו במרוצת השנים על תופעות לשוניות רבות אשר היו קיימות בדיאקלטים המקוריים שלהם בלבנון ובסוריה. אפילו בכפרים מעורבים, בהם חיים דרוזים, מוסלמים ונוצרים יחד, ניתן להבדיל את הדרוזי על פי הלהג שהוא מדבר. כפרים כמו מע’אר, פקיעין וכפר יאסיף.
אם מעניין אתכם לשמוע יותר על השפה, התרבות, המנהגים והמסורות של בני ערב, אתם יותר ממוזמנים ליצור קשר ואשמח להגיע אליכם ליחידות להרצאה או סדנא או קורס.