נופלים מולך אפיים ארצה – התפילה באסלאםהתפילה היא מצוות עשה מהתורה, וחלק מרכזי בעבודת ה’ המלווה את היהודי בכל מעשיו. אנשי כנסת הגדולה קבעו את החובה להתפלל שלוש פעמים ביום. לאחר חורבן בית המקדש נחשבת התפילה כתחליף לעבודת הקורבנות, זאת על פי הכתוב בפסוק: ”ונשלמה פרים שפתינו“ (הושע, י”ד, ג’).גם באסלאם, שהיא דת הלכה בדיוק כמו היהדות התפילה תופסת מקום חשוב מאד באורח חייו של המוסלמי המאמין, גברים ונשים כאחד. היא אחת מחמשת מצוות היסוד של האסלאם (أركان الاسلام, שכוללים גם את העדות, הצדקה, הצום והחג’, העלייה הגדולה לרגל).כל מוסלמי ומוסלמית, בוגרים, הבריאים בגופם ובנפשם מחוייבים במצוות התפילה. בעצם הם מצווים בה חמש פעמים ביום.מוסלמים לא חייבים להתפלל במסגד מדי יום ביומו, אך ביום שישי בצהריים ובחגים חשובים חובה להתפלל במסגד. זמני התפילה הם עלות השחר (אַלְפַגְ’ר, الفجر), הצהריים (אַ(ל)טֻּ’הְר, الظهر), אחר הצהריים (אַלְעַצְר; العصر), השקיעה (אַלְמַעְ’רֵבּ; المغرب) והלילה (אַלְעַשַאא, العشاء). כל תפילה מבוצעת עם הפנים כלפי הכעבה אשר במכה. מטרת התפילה היא הריכוז באללה, והיא קיבלה את התדמית של מקום שבו מתבצעת תקשורת ישירה מול אללה אשר בה מבטאים סגידה והכרת תודה. על פי הקוראן, אחד היתרונות של התפילה הוא: “(היא) מרסנת ממעשים רעים ומלאי בושה”.אומנם התפילה היא חובה, אך יש גמישות בפרטים הקטנים למקרים מיוחדים. כך, למשל, במקרה של חולי או מחסור במקום, מתפלל יכול לבצע תפילה בישיבה או אפילו בשכיבה; ובמקרה של נדודים ניתן לקצר את זמני התפילה. הצלאה חייבת להתבצע בערבית למיטב יכולתו של המתפלל, ואם המתפלל אינו דובר ערבית הוא מורשה לבצע את התפילה בשפת האם שלו. על מילות התפילה להיאמר מהלב ובעל פה. למתחילים מותר להשתמש בעזרי קריאה. על מקום התפילה, גוף המתפלל ובגדיו להיות נקיים מאוד.נביאי ישראל המוקדמים וכן ישמעאל ובני ביתו מוצגים כמקיימים את מצוות התפילה והצדקה, כלומר הן חלק מהדת אשר קדמה למוחמד, הן מצוות מן הדת הנצחית. ישנם פסוקים בקוראן המגנים את אלו אשר לא מבצעים מצוות כראוי, אלו הנרפים בתפילתם, אשר אינם מקיימים אותה מתוך אמונה אלא מתוך צביעות, נקראים “מֻנָאפִקוּן” – צבועים, מפני שה-“סג’וד”, אלמנט הסגידה מפריע להם. הצמדת המצח לרצפה, כאשר הישבן גבוה מן הראש, לדעת המנאפקון זו היא פעולה מבזה, הם אינם מוכנים למחול על גאוותם. סירוב הסגידה מוזכר בקוראן, אנשים אלו יקבלו את עונשם ביום הדין, כאשר ירצו לסגוד בעולם הבא, לא יוכלו, גבם יתפס וגופם יתאבן – על פי הפרשנים.הקוראן מגן על הסגידה והופך אותה למצב טבעי, גם הצללים סוגדים לאללה, ההשתחוות הופכת לסימן הזיהוי של המאמינים, אשר קשים כלפי האחרים אך רחמנים זה כלפי זה, הסימן במצחם מהתפילה ניכר על פניהם ואור מיוחד קורן מהם, פסוק 48 שורה 29 קובע כי סמל זה במצח נקבע עוד טרם האסלאם ומאיר אותם כצדיקים. הסימן הזה על המצח נקרא בפי רבים زبيب الصلاة (זְבִּיבּ (אל)צַלַאה) והפירוש הוא צימוק התפילה, כלומר התפילה מתוקה כמו צימוק.יש המחברים את המנהג למנהגי הטהרה של היהודים ויש הטוענים כי הוא התקיים בצורה מסוימת עוד מתקופה הג’היליה. באופן כללי, ההיסטוריונים המודרניים שוללים את קיומו של מנהג דומה מתקופת הג’הליה.בנוסף לחמש תפילות החובה באסלאם, ישנם עוד כמה תפילות שהמוסלמי רשאי לבצע, והן מתבססות על תפילות שהנביא מוחמד עשה. בהן:• צלאת אלויתר (صلاة الوتر), אשר מהווה בדרך כלל את התפילה האחרונה של היום, ונהוג בדרך כלל לעשות אותה לפני השינה, או לפני תפילת השחר.• תהאג’וד (صلاة التهجد), אשר מתבצעת בדרך כלל בשעות הקטנות של הלילה.• תפילת תראוויח (صلاة التراويح) אשר מתפללים אותה רק בלילות הרמדאן.• תפילת הגשם (صلاة الإستسقاء), שמתפללים כאשר רוצים שירד גשם.• תפילת ליקוי החמה (صلاة الكسوف), אשר זמנה בעת ליקוי חמה.• תפילת ליקוי הירח (صلاة الخسوف), אשר זמנה בעת ליקוי ירח.• תפילת החג (صلاة العيد), אשר אותה מתפללים במסגד, פעם אחת בכל אחד משני החגים שבאסלאם.• תפילת הבוקר (صلاة الضحى), אשר זמנה הוא לאחר זריחת השמש.• תפילת “אלאסתחרה” (صلاة الاستخارة), שמתפללים אותה כאשר רוצים הדרכה מאללה בקבלת החלטה בנושא מסוים.כל תפילה מורכבת מ”רכעות”. הפעולות החשובות ברכעה הן אמירת סורת אל-פאתחה בעמידה, לאחריה סגידה, ואז שתי כריעות עם נגיעת המצח ברצפה. בסוף הכריעה הראשונה חוזרים למצב של ישיבה, ולאחר השנייה נעמדים ומתחילים את הרכעה החדשה.כאשר מסיימים עם רכעות התפילה, מברכים ברכות חובה: ה”תַשַהֻד” ברכה על שלום הנביא, עלינו, אוהבינו, אמירת השהאדה וברכות לאללה. נאמר כי לתשהד קדושה מיוחדת, כי הנביא לימד אותה כמו הוא קורא סורה מן הקוראן. אחרי כל זה מותרות ברכות רשות “דֻעַאא'” למעוניינים וגרסה מורחבת של התשהד, מזיזים את הראש ימינה ושמאלה וזה מוציא אותנו ממצב האחראם.לפי ההלכה האסלאמית, מומלץ למתפלל להניח לפניו חפץ כלשהו אשר יחצוץ בינו לבין מי שעשוי לחלוף מולו. חפץ זה נקרא סֻתְרַה.שלבי התפילה הם כאלו:העמידה של בעל היכולת (בערבית: القيام مع القدرة )2. תַכְּבִּירַת אלאִחְרַאם (تكبيرة الإحرام )3. קריאת סורת אל-פאתיחה (قراءة الفاتحة )4. א-רֻכּוּע (والركوع)5. העמידה לאחר הרֻכּוּע (الاعتدال بعد الركوع )6. הסגידה על שבעת האיברים (السجود على الأعضاء السبعة )7. הקימה מהסגידה (الرفع)8. הישיבה בין שתי הסגידות (الجلسة بين السجدتين)9. השלווה בכל הפעולות (الطمأنينة في جميع الأفعال)10. הסדר בין כל היסודות (الترتيب بين الأركان ).11. התָשַהֻד האחרון (التشهد الأخير)12. הישיבה בתָשַהֻד האחרון (الجلوس)13. התפילה על הנביא (الصلاة على النبي )14. התַסְלִים הכפול (التسليمتان)תסלים (בערבית: تسليم) הוא המושג אשר מגדיר את החלק האחרון שבתפילה האסלאמית.התסלים מתבצע על ידי אמירה של המילים “א-סלאם עליכם ורחמת אללה” (ערבית: السلام عليكم ورحمة الله), שמשמעותן “השלום עליכם, ורחמי אללה”. הדבר נאמר פעמיים: פעם אחת בעת שהמתפלל מפנה את ראשו לצד ימין, ובפעם השנייה כאשר המתפלל מפנה את ראשו לצד שמאל.התסלים מסמל למעשה את סיום התפילה.ההיטהרות שלפני התפילה:ההיטהרות לפני התפילה נקראת “וֻדוּאְ”. לפי המסורת כאשר נתנה מצוות התפילה הגיע המלאך גבריאל אל מוחמד, רקע ברגלו על האדמה ומים פרצו החוצה. גבריאל היטהר וכך למד מוחמד כיצד להיטהר בעצמו. אחר כך שב לביתו ולימד את ח’דיג’ה (אשתו הראשונה של מוחמד) כיצד להיטהר בעצמה.בקוראן הוודוא אינו מופיע. קיימת סורה מדנית (אשר נכתבה באל-מדינה) המספרת על שני מאמינים אשר בקשו להתפלל ועליהם לרחוץ את פניהם וידיהם עד מרפקיהם, לנגב את ראשם ולרחוץ רגליהם עד הקרסוליים.ישנם דיונים הלכתיים רבים בנוגע למידת ההיטהרות, כמה פעמים צריך, האם טרם כל תפילה, או שדי בפעם אחת ביום. אלו שטענו כי יש צורך טרם כל תפילה הפיצו גרסה שונה של הקוראן. בשיעה יש צורך להיטהר טרם כל תפילה, בסונה אין צורך. ישנם דיונים בשאלה אם צריך לשטוף או מספיק רק לנגב, ושאלות בנוגע לטיב המים. בעת מסע למשל אם הנעליים אטומות מספיק, לפי הסונה, ניתן פשוט לנגב את הנעליים, זהו מנהג אשר שיעה שוללת, למעשה היא יצאה נגדו באופן כה מובהק עד כי יש מסורת המספרת כי עאישה (אשתו הצעירה והאהובה של הנביא) אמרה כי היא מעדיפה שיכרתו את שתי רגליה מאשר לנגב את הנעליים.ישנן מסורת המשבחות את מבצעי ומקפידי ההיטהרות, כי זו היא פעולה המטהרת ומשחררת מחטאים (חטאי הפה, היד – אזורים אשר שוטפים).כאשר אין מים בנמצא, ניתן לשטוף באמצעות חול נקי, פעולה זו נקראת “תימם” (תימום). נאמר כי האל אינו רוצה להעיק על מאמיניו רק לטהרם: “כל הארץ נתנה למחמד כמסגד ומקום טהרה”.עניין שהעסיק חוקרי הלכה רבים הוא השאלה הכיצד נקבע מספר התפילות ביום. משכך, קיימת מסורת הלכתית, הנשענת על חדית’ מסוים, כי בראשית האסלאם צווה המוסלמי להתפלל 50 תפילות ביום, אשר הורדו ל-5 לאחר משא ומתן בין מוחמד לאללה (בדומה למשא ומתן בין אברהם לאלוהים באשר למספר הצדיקים בסדום), ונאמר כי חמש התפילות יחשבו כ-50.חוקרים מודרניים מצביעים על כמה אפשרויות להתפתחות מספר התפילות. יש הסוברים כי מטרת המספר 5 היא להבדיל את בני העדה המוסלמית מהיהודים (3 תפילות ביום) ומהנוצרים הנזירים (7 תפילות ביום). בנוסף יש הסוברים כי חמש התפילות מכוונות כנגד חמש התפילות של היהודים ביום הכיפורים, וכדי להביע את המסר שבאסלאם “כל יום הוא כמו יום הכיפורים”.
נופלים מולך אפיים ארצה
השארת תגובה